Baʻal ha-nefesh ʻal hilkhot nidah u-miḳṿaʼot, ṿa-haśagot ha-Razah ṿe-hilkhot nidah leha-Ramban.

  • Abraham ben David, of Posquières, approximately 1125-1198.
Date:
[1812]
Catalogue details

Licence: Public Domain Mark

Credit: Baʻal ha-nefesh ʻal hilkhot nidah u-miḳṿaʼot, ṿa-haśagot ha-Razah ṿe-hilkhot nidah leha-Ramban. Source: Wellcome Collection.

    21/94
    השגות הרוה דל שלא מצאנוהו לא' מכל ההפרשים * [ז] ומה שהכי, הרג ראי׳מדברי ר׳יוחנן למדמי׳ לדרכה בר כר חנה אינ׳ראי׳ודר׳ יוחנן לחוד ודרכה לחוד ולאו פליגין אהדדי 7ר' יוחנן לאו הגאיןמז סדרו־קאי וכישנה נתי קאחר ודרכה ב׳ב חנה אע״ג דקאי אמתניתןכאשה ערה עסקי׳ולאו אבויית׳ קאיערה אע״פ שלא כדקה דקתני כין ערו׳כין ישנות אלא אמתניתןובמתני׳לא תנןישנו׳הילכ׳לא מוקתי׳לה לה לדרכה אלא כאש׳ערה ואע״ם שלא בדק׳בשע׳וסת' אלא בסוף ואסיא כרב דאחר כדקה ומצאה טהור ובדאת׳ בפ׳ק באשה שיש לה וסת כיון דתנעה אין לך בדיקה גמל' מזו הכא נמי בערה ובתביעה ולפי ת ש הרב פליג׳דרב׳נ״ב חנה על דר׳׳ושתואל ור׳יוחנןוריש לקיש משוס ר' יהודה נשיא ועל דרכ הונא שהרי הוא פיר' דברי ריש לקיש כדברי רב הונא וכתב נתי דרב מודה דלכתחלה בעי בדיקה א*כ נמצא רבה ב״ב חנה חול׳עלכלזוזה רחו׳מןהדע׳והש׳ילחמו מוג טע ודע' [א] בשער הטבילה כתבה בא״ריוחנןנדהבין כזתנהביןשלא בזמנה לא תטבול אלא בלילה משוס סרך בתה ואותר שלא נאמרה שמועה זה אלא בזמן שהיו בנות ישראל עומדת על ד״ת אבל בזתןהזה שהןכלןספק זבות אין לחוש לסר׳בת׳וטובל' לז' לספירת,שהוא' שמיני לראית׳ואפי׳ ביום ואסור' לשמש עד הערב משום דר ש דא״ל רב פסי לרבא הא ליטבלן ביומא דשבעה נראה בעיני שהוא לשון נקיה בלומדליטבלןולישמשןןכההי׳דאמרי' ההוא יומא יוס טביל׳הוה ותימה על עצמךהיאךתטיל איסור בטביל' בזמנה שהיא מצוה מפני חשש רחוק ועמוק עמוק שהרי כמה ספקית יש בחשש זה שמא זבה היא ושמא תשמש בו ביוסושתא תסתור ספירת׳וכבר ראיתי דברי ר יעקב ז׳ל שפירש אסור לעשו״בןאכור לעשו' אותו מעשה של טבילה ואיןהפירו׳נ״ל ותפרשי׳בספר׳ר״ש אותר יאח׳ תטהר כיון שטבלה מותר׳להתעסק גטהרו׳אבל אמרו חכמים אסור לעשות בן שלא תבא לידי הספק מזה נרא׳שאיןהאיסור אלא עסק הטהרות וכיוצא בו אבל גטביל׳ שהיא מצו׳ בזמנה רחוק הוא בעיני לומר עליה א0ור לעשות כן ואל תתמה על תה שאמרנו טבילה נזמג' מצוה שהרי שניגר נה כתה סתומו׳בטועה של ט׳ גינילו׳ושל י״א ושל ט״ו ושל ל*ה וצ״ה והגאוני׳הביאו' מדכריה׳בהלכו׳נדה ות״ש רכ אחא הגאוןאיןשו׳ראי' לדברי האוסריסשכ״כ ולא מישתר׳לגגרא עד דמני׳ ז׳ נקיי׳דא״ר זירא במ׳ישראל הן החמירו על עצתןחומר' הוא היכ׳דאחתיר אחמור היכא דלא אחתו׳לא אחמו׳ (ג) ומ״ש הרב הגלד שעל התכה היינו רבדא דכוסילח' לאנ״ל כן אלא גלד שעל המב' הוא עור האדסשיבש מחתת המכה והוגלד לפיכךאינו חוצ׳ןכל זחןשמעירה בו שלא יצא חוץ לתכה אבל רבלא דכוסילת׳הוא דסשיצא לחו׳ןלפינךחוצץ לאחר ג׳יתים מפני שהוא יבש ותצאתי חןהנוסהאות שאין כתוב בהן ולית הלנתא ככל הני שמעתת' אלא כךכחוב 3הןא*ר יוחנן פתחה עיניה ביותר או עצתה עיניה ביותר לא עלתה לה טבילה וה׳ת לטהרות אבל לבעלה כדריש לקיש ובו' וזה הלשון נכון כעיני : (ג)ומ״ש הרב דסיועיהוא דתסייעמן ליה לר' יוחנןתריש לקיש אק דרך התלמוד בנך לומר הלבת'כר'יוחנן תיריש לקיש ואס היו דברי שניהסשוקהיה לו לומר וכןאר״ש בןלקיש אבל לסיועי לרב מתלמיד לאו אורח ארעא : (בדיני חפיפה) (א) והא דאתר רבא טבלה ועלתה ונמצא עליה דב, חוצץוכו׳ תאי בינייהו איכא בינייהו מיחף ביתמ׳ומיטב' בליליא להךליסנא דאתר רבא אסבאוחו יוס שחפפה טבלה וכו׳טעמא דתצאה עליה דבר חוצץ צרירה לחוףפעסשניה תאחר שלא טבלה באותו היום דס״ל מיחף ביממא ותטנל בלילה שפיר דמי אע״פי שאיןהטביל׳כיוס א׳עסהחפיפה ולאידךלישנא דאת׳ דכא אססמוךלחפיפ׳טבלהאינה צריכה לחוףולטבול טעתא דנחצא עליה דנרסוצןאינה צריבה לחיףפעס שניה כל זתן שטבל' ביום החפיפה אע4פי שלא היתה סמוכה לה אבל מיחף ביתתאומיטבל בליליא אסור דכעי׳סתוךלחפיפה טבילה ותאי סמוך בו ביוסשע״י קהיא נוהר׳בחפיפ׳יות׳ וכל הני תילי לשנו׳בחפיס׳ נאמרו אבל לשנות בטכילה אס לא מצאה עליה דבר חוצץאינה צרי כ'אע* פי שספפ׳ביוסוטבלה בליל׳מ״ל וסוגיא דשתעת׳ דרב הונא ורב חסלא ורב ייתר ודרש מריתר כלהו הוו ס״ל מיחףנימת׳ והיטבל בלילי׳עדיף משוס עיוני בגופה ובמזיא טפי חמיחףגלילי' ומיטבל גלילה